פסק-דין בתיק ת"א 37833-07

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף להם טוען התובע, שנגרמו לו בעקבות ניתוח שעבר אצל רופאי הנתבעת.

מבוא;

2. התובע, יליד 29.6.64, עובד כפיים בעל השכלה יסודית, עבד עובר לאירוע כפחח במוסכים שונים ביפו.

3. הנתבעים 1-3 עבדו בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו בבית החולים "שיבא" בתל השומר. נתבעת 4 היא מדינת ישראל המחזיקה והמפעילה של בית החולים והמעסיקה את נתבעים 1-3. במהלך בירור התביעה הסכים ב"כ התובע למחוק את נתבעים 1-3 מהתביעה כך שנותרה נתבעת אחת - היא מדינת ישראל.

4. במהלך שנת 2002 התחיל התובע לסבול מנחירות מוגברות בשינה ומעייפות כרונית. לאחר שהתופעות הללו החמירו רופא א.א.ג. בקופת החולים "מכבי" הפנה אותו לבצע בדיקת שינה במעבדת שינה בבית החולים "שיבא".

5. התובע בחר, לאחר המלצות הנתבעים, לעבור ניתוח UPPP (להלן "הניתוח")  ביום 7.6.04 בהרדמה כללית. לאחר הניתוח החל התובע להרגיש רע והוא אושפז במחלקת א.א.ג בבית החולים שיבא. התובע החל לסבול מתופעות לוואי שכללו דליפת נוזלים ששתה דרך מחיצות באף, יובש קבוע בפה, חוסר יכולת להגות הברות מסוימות, תחושת חנק קבועה וקושי בנשימה, החמרה במצב הנחירות, עייפות גדולה ותמידית, החמרת הפסקות הנשימה במהלך השינה ושימוש עקב כך במסכות חמצן ועוד. למעשה התובע טוען כי לא רק שהניתוח לא היטיב מצבו אלא חלה החמרה משמעותית, ולאחר הניתוח הוא סובל מתחלואים חדשים שלא סבל מהם כלל עובר לניתוח.

6. המחלוקות בין הצדדים נובעות מטענת התובע בדבר כשלים במידע שהועבר לו לטענתו. אין התובע טוען כי הנתבעים התרשלו בפרוצדורה הניתוחית עצמה אלא כשלו במתן הסברים, שאם היו עומדים בהם היה נמנע התובע מלעבור הניתוח ובכך לא היה מרע את מצבו הרפואי.

7. עיקר פסק הדין יעסוק בסוגיות ההסכמה מדעת והפגיעה באוטונומיה להם טוען התובע בסיכומיו.

טענות התובע :

8. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעים 1-3 המליצו לו לעבור את הניתוח אשר היה אמור לפתור את הבעיה הרפואית ממנה סבל (מנחירות מוגברות בשינה ומעייפות כרונית). אולם הנתבעים לא הסבירו לו מהי הפרוצדורה המבוצעת במהלך הניתוח, מהן הסכנות , מהם הטיפולים החלופיים הקיימים, מהם סיכויי ההצלחה והכישלון של הניתוח עליו המליצו.

9. התובע טוען כי הנתבעים המליצו לו על הניתוח והסבירו לו כי מדובר בניתוח קל בטוח ופשוט המבוצע לעתים תכופות ועל כן הסכים התובע לעבור את הניתוח. לאחר הניתוח החל לסבול מתופעות בריאותיות קשות, מהם לא סבל, כאשר התופעות מהן סבל עובר לניתוח הוחמרו.

10. התובע טוען כי ד"ר הורוביץ, נתבע 1 אישר באוזניו כי לא הייתה הצדקה רפואית לבצע הניתוח וד"ר רוזנצווייג- הנתבע 3 אף אישר בפניו כי הניתוח נכשל. בנוסף, לאחר התייעצות עם מומחים שונים, טוען התובע כי הוסבר לו, כי בפועל לא בוצע הניתוח שהוא אמור היה לעבור ואשר פרטיו צוינו במסמכי בית החולים.

11. התובע טוען כי הסתבר לו בדיעבד, מהייעוץ שקיבל כי קיימות שיטות טיפול טובות יותר ומתאימות יותר במצבו ובין היתר ניתן היה לבצע יישור של מחיצת האף, כריתה מהקונכיות התחתונות וכן ניתן היה לייתר את הניתוח בכללותו באמצעות שימוש במכשיר ה- CPUP. בנוסף, התברר לתובע כי במהלך הניתוח נכרת חלק מהחיך שלו ומשום כך אינו מסוגל להגות הברות מסוימות ונגרם לו קושי בדיבור וכי לא הייתה חובה רפואית לכרות את החלק של החיך שנכרת ובמקום זאת היה ניתן להסיר את השקדים.

12. התובע טוען כי הנתבעים היו חייבים להסביר לו את כל ההשלכות והסיכונים הטמונים בניתוח ומשלא עשו כן הם חייבים כלפיו על פי עוולת התקיפה כמשמעותה בפקודת הנזיקין.

13. בנוסף, בשל העובדה כי מנעו מהתובע נתונים, לא אפשרו לו לגבש החלטה מדעת והפרו את הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), לא הייתה הסכמה כמו כן נשללה מהתובע זכותו הבסיסית לאוטונומיה על גופו ועל כן  קמה לו עילת תביעה עצמאית כנגד הנתבעים מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

14. התובע מפרט באריכות את סעיפי הרשלנות בפרק ו' בכתב התביעה אותם הוא מייחס לנתבעים ובהם גם כי לא דאגו לבצע בדיקות מקיפות וחיוניות לבירור מצבו הרפואי לאשורו לפני שהמליצו לו לבצע ניתוח. ערכו רישום רשלני של מהלך הטיפול והניתוח אשר אינו תואם את אשר בוצע במהלכו בפועל.

15. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוים בגין נכותו, כאבו וסבלו, בגין מגבלותיו הרפואיות שנגרמו לו עקב הניתוח ובגין החמרת מצבו הרפואי עובר לניתוח. התובע עותר למימון הוצאותיו הרפואיות בעבר ובעתיד, אובדן שכר לעבר ולעתיד עזרת הזולת לעבר ולעתיד וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני.

טענות הנתבעת :

16. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובע נותח בצורה מקצועית וסבירה על ידי צוות רפואי מקצועי מנוסה ומיומן, כאשר הייתה אינדיקציה לביצוע הניתוח, אשר בוצע על פי הסטנדרטיים המקובלים.